<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שני שער שלישי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
עוד כתב בהא דאמרינן באלו טרפות בעגל שנולד מן הטרפה דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא, וקימא לן כר' יהושע דהלכתא כותיה וכו'. ואינו נכון, דקשיא הא דאמרינן בתמורה (כ"ה, א') הקדיש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, קסבר עובר לאו ירך אמו הוא. אלא עיקר כדברי רת"ם ז"ל דבודאי עיקר דינא דעובר לאו ירך אמו הוא, וההיא דסנהדרין דכי נגמר דינה על הכל נגמר ואין להשהותה בשבילו כיון שחיותה תלוי בה נגמר הדין עליה, אבל נגמר דינה ונתעברה האי דינא תלי בפלוגתא דזה וזה גורם. וההיא דערכין דכותה. וההיא דגיטין דינא הוא לענין גט דליהוי עוברה כגופה. וההיא דבבא קמא נמי לענין אשתלומי מינה כיון דהוא חיה ממנה דינא הוא דליהוי כגופה לאשתלומי מיניה. וכן לענין טבילה במעוברת ונתגירה בדין הוא שיהא כגופה. וזה עיקר.
<h2>דף מא.</h2>
בענין נחתכו רגליה. תנן בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, מן הארכובה ולמעלה טרפה. וכן שניטל צומת הגידין. נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו. ואפליגו בה בגמרא אמתני' באי זו רכובה אמרו, דשלש עצמות הם בבהמה וכנגדן בעוף, רגל הנמכר עם הראש, למעלה ממנו שוק ונקרא אשקנקיל, וכנגדו בעוף גינוי, ובראשו התחתון של עצם זה צומת הגידין, למעלה ממנו הנקרא קולית וראשו עליון תחוב בשדרה, ועל זה אמרו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה, ועל ראשו התחתון שמוטת ירך, לפי שיטתנו שכתבנו למעלה, וכנגדו בעוף נקרא פאלא. ובמתני' פסיק ותני מן הארכובה ולמטה כשרה, דהיינו פרק, ומן הארכובה ולמעלה (כשרה) [טרפה]. ואיכא לספוקי באי זה פרק, דהא שני פרקים הן אחד בין הרגל והשוק ושני בין השוק והקולית, ומפרש רב יהודה בלישנא קמא דבפרק שבין הרגל והשוק איירינן, ועולא אמר דבפרק שבין השוק והקולית איירינן. ואקשו ליה לרב יהודה ואוקמוה ממתניתין דתני וכן שניטל (מצומת) [צומת] הגידין שהם בראשו התחתון של שוק, אלמא שאין בשוק טרפות אחר. ולפום מאי דמסיק בגמרא לית להא קושיא קיום. הדר אמרינן בגמרא משמיה דרב יהודה כעולא דרכובה דמתניתין פרק שני. ובסופא דמתני' בנשבר העצם פליגי רב ושמואל, דרב אמר דנשבר העצם ואין רוב בשר קיים דהיינו כנחתך ממש באי זה מקום שיהו, ואם הוא למטה מן הארכובה דמתניתין, הי דתיהוי, אבר אסור ובהמה מותרת כדאמרינן במתני' דלמטה מן הארכובה כשרה, ואם נשבר העצם ואין רוב בשר קיים למעלה מן הארכובה דמתני', הי דתיהוי, בהמה גופא אסירא. כללא דמלתא דנשבר העצם ואין רוב בשר קיים דינו בכל מקום כנחתך. [ושמואל] אמר דשבירת עצם לא מיתסרא בהכי בהמה לעולם כי היכי דחזינן מדין תורה דבשבירת עצם לא מתסר ליה אבר ואפילו [אין] רוב בשר קיים כדקיימא לן דאין עושה ניפול, ומתני' דקתני מן הארכובה ולמעלה טרפה דוקא דנחתכו לגמרי, וכדחזינן אדינא דאוריתא דשני לן בין נשברו ואין רוב בשר קיים לנחתכו לגמרי לענין אבר מן החי ולהכשיר באכילה, ולשמואל כיון דמכשרינן לה לבהמה הוא הדין לאבר עצמו דמותר מדאוריתא ולא מתסר אלא דרבנן, דמדינא דאוריתא אין שחיטה עושה ניפול. ולא שייכא האי פלוגתא כלל בפלוגתא דלעיל דרב יהודה ועולא, דאנן לא נחתינן השתא למימר ארכובה דמתני' הי היא, אלא ארכובה דתהוי. ומקשי רב נחמן לשמואל יאמרו אבר ממנה מוטל באשפה והיא מותרת, דודאי נשבר העצם ואין רוב בשר קיים אינו מעלה ארוכה לעולם ודינו כאלו נחתך לגמרי, וקס"ד דקושיין דרב נחמן כפשטה למימרא היכי אפשר הא דחד אבר בבהמה כמוטל באשפה ותשתרי היא, ופרכינן לרב נחמן דהא לרב גופיה הכי דינא, דהא מתניתין קתני נחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה שנחתכו לגמרי, הרי לך אבר ממנה מוטל באשפה והיא כשרה, ואמרינן דרב נחמן הכי (הא) [קא] קשיא ליה אבר שהיא חיה ממנה מוטל באשפה והיא מותרת, פי' אהא מתמה רב נחמן דלשמואל במאי דמודה דנחתכו טרפה דמתניתין היא למעלה מן הארכובה טרפה, והיינו אבר שהיא חיה ממנו דהא מודית דנחתך טרפה, לימא בנשבר העצם ואין רוב בשר קיים דכשרה, דהא ודאי כיון דאין רוב בשר קיים הרי הוא כנחתך לגמרי ומוטל באשפה שהרי שוב אינו מעלה ארוכה. אבל לעולא דמכשר בנחתך השוק למעלה מצומת הגידין וטריף בנחתך במקום צומת הגידין (וליכא) [ליכא] למקשי הא ותימא אבר שהיא חיה ממנו, שהרי נחתך אחד מצומת הגידין ומתה, ויהא כלו מוטל באשפה ותתכשר, דהאי קושיא הא אתמרא בגמרא ומי איכא מידי דפסיק לה מתתאי ומיתא ופסיק לה מלעיל ותיחי, והשיבו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, ובנחתך ממש קאמרינן דבתתאי טרפה ובדעילאי כשרה, אבל קושית רב נחמן כל עקר אינה אלא היכי אפשר לאפרושי בין נחתך לגמרי לנשבר עצם ואין רוב בשר קיים בהא באבר שחיותה תלוי בו דהא כיון דאין רוב בשר קיים שוב אין מעלה ארוכה וראוי להיות דינו כנחתך לגמרי לכל דבר, מה שאין כן באבר אחר שאין חיותה תלוי בו דאפשר לענין שחיטה דכל שהוא מחובר מוכשר, אבל באבר שאתה מודה שחיותה תלוי בו ואם נחתך טרפה אי אפשר בנשבר ואין רוב בשר קיים שלא תאסר שהרי אין מעלה ארוכה וכל שאינו מעלה ארוכה באבר דין הוא שיהא כאלו נחתך, וקושיא זו לשמואל ולא לרב דלרב לעולם בין ללישנא קמא דרב יהודה בין ללישנא בתרא דרב יהודה בכל מקום שאלו נחתך לגמרי טרפה נשבר נמי כאלו נחתך כיון שאינו מעלה ארוכה. והמחבר כתב דרב ושמואל תרויהו סבירא להו דנשבר העצם ואין רוב בשר קיים הרי הוא כאלו נחתך לגמרי ולא אפליגו בהא כלל, אלא דרב סבירא ליה בהאי שמעתא כדמפרש רב יהודה אליביה בלישנא קמא וארכובה דמתני' דתניא למעלה מן הארכובה היינו פרק ראשון מן הרגל ממש וכל מקום שנחתך בו השוק ואפילו צומת הגידין [קיים] הרי היא טרפה ונשבר העצם ואין רוב בשר קיים [זה וזה אסור, למטה מן הארכובה נשבר העצם ואין רוב בשר קיים] אבר אסור ובהמה מותרת כנחתך לגמרי, שאין הפרש כלל בין נחתך לגמרי לנשבר העצם ואין רוב בשר קיים שאף זה כנחתך לגמרי אחר שאינו מעלה ארוכה. ולשמואל מתניתין דתני מן הארכובה ולמעלה טרפה היינו בעצם שלישי דהיינו קולית ובאותו עצם קאמר שמואל אף בנשבר העצם ואין רוב בשר קיים שהיא אסורה. כללו של דבר בין לרב בין לשמואל כל נשבר העצם ואין רוב בשר קיים הרי הוא כאלו נחתך, ופלוגתייהו בנחתך השוק למעלה מצומת הגידין אם תאסר הבהמה אם לאו, וכי מקשינן לשמואל יאמרו אבר שחיה ממנה מוטל באשפה והיא מותרת, מעצם שני קאמר מפני שבו צומת הגידין והכל מודים שהיא חיה מהם שאם נחתכו במקומן טרפה לדברי הכל, והא קשיא לשמואל ולא לרב דרב מודה הוא בנחתך עצם זה שהוא אסור. ובמסקנא אמר דהדר ביה שמואל לגבי רב, הילכך הלכתא כרב וכלישנא קמא דרב יהודה ולמעלה מן הארכובה דתני במתני' היינו פרק ראשון למעלה מן הרגל ממש וכל מקום שנחתך בו השוק אפילו למעלה מצומת הגידין הרי היא טרפה. עד כאן תורף דבריו. וכולהו בורכא, דאם כן מחלוקת רב ושמואל זהו מחלוקת רב יהודה ועולא ללישנא קמא בלי חסר ובלי יתר, דפליגי בארכובה דמתני' אי עצם שני או שלישי ואי רכובה (שנייה) [ראשונה] או שנייה, והכל מודים דנשבר העצם ואין רוב בשר קיים שהוא כאלו נחתך לגמרי, ואם כן הוא אתחזק ליה לישנא קמא דרב יהודה, דהא אסקינן במתני' דהדר ביה שמואל לגבי רב, ולעיל אסקינן לישנא קמא דרב בקושיא, והיאך אפשר לשתי שמועות על משנתנו מחלוקת אחד ממש ולא הוזכרה של זו בזו, ובמקום אחד העלו דברי רב בקושיא ובמקום אחר העלו אותם בעיקר ולא הוזכרה קושיא זו, ובמקום אחד בלשון אחרון לרב יהודה אמרו סברת שמואל לרב ובמקום אחר אמרו דהדר שמואל לגבי רב, אם כן לפום לישנא בתרא דרב יהודה קם ליה רב בשיטתא דשמואל ושמואל בשיטתא דרב ותרתין שמעתתא אילין אתאמרן אמתניתין והוה ליה למימר ומי אמר רב הכי והאמר רב למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור ולא סגיא אלא ברכובה ראשונה כדפרישנא דאי לא לא אתי עלה פלוגתא דשמואל דתקשי ליה הא דקתני מן הארכובה ולמעלה טרפה ומוקים לה מתניתין בקולית, לפום מאי דפריש המחבר, והלין מילי דחוכא. ותו דההיא קושיא דמקשי רב נחמן לשמואל יאמרו אבר שחיה ממנה מוטל באשפה והיא מותרת, לפום מאי דמקשי בה המחבר דמן השוק קאמר ומשום צומת הגידין, כבר הקשו אותה לרב בתמה יותר מזה דמקשינן ומי איכא מידי דאלו פסיק לה מתתאי מיתא וכי פסיק לה מעילאי חיה, ופריק לה רב אשי שפיר דאין אומרין בטרפות זו דומה לזו, ואלו הכא לפי דבריו העלו אותה בקושיא, ואולי שכחו דרב אשי, אלא דברים אלו כולם אינם נכונים. וכבר ביררנו קושית רב נחמן לשמואל ולא לרב וביררנו דברים אלו כלן יפה בסייעתא דמרי שמיא יתעלה.
